שביל הזהב...הגעתי!

לפני שבועיים התבשרתי שהתחלתי את שביל הזהב! עכשיו צריך לשמור על המשקל!

למה דיאטות לא עובדות.

בוידאו הזה,  סנדה מסבירה למה דיאטות לא עובדות.
שומרי משקל מנסים לעקוף את הכללים של המוח, בירידה הדרגתית ושינוי הרגלים, אבל לדעתי האישה צודקת מאה אחוז וזה די מבאס אותי כרגע לחשוב שכל החיים אצטרך לספור נקודות...
אנא צפו והגיבו!
סנדרה אמודט: למה דיאטה לא עובדת בדרך כלל #TED : http://on.ted.com/d01XI

התמונות משקרות!

פשוט כך!  הערב הייתי בערב "היהלום שבכתר" ערב פירגון לנשות היישוב.  אווירה מקסימה ומוזיקה טובה. פשוט כייף.  קיבלתי המון מחמאות על איך שרזיתי.  התלהבתי.  צילמתי את עצמי בבגדד המחמיר שמצאתי אתמול (מידה 2) ו ...לאכזבתי הרבה, אני נראית די דומה לאיך שהייתי בתחילת התהליך. זו פעם שניה לפחותשזה קורה לי ורק מאשר לי כמה שהתמונות לא משקפות. אם רוצים תמונה "אמיתית" כנראה צריך להצטלם אצל בעל מקצוע.
הנה, תשפטו בעצמכם. רק תמונה אחת יצאה נורמלית,  כשצילמתי את עצמי מחזיקה את המצלמה מלמעלה.

מבסוטה בלונים

לאבד את הסנטר הכפול, זו הייתה אחת מן המטרות שלי. ברוך ה' בתמונה הזו נראה שהוא אכן נעלם,  או לפחות עושה את דרכו אל הלא נודע.
מה שיותר קשה זה לשנות את הגישה:

מתברר שאני מרחמת על עצמי בכל וויתור!  אותה נקודה חזרה על עצמה גם במודעות אישית שעבדתי.
הגיע הזמן לשמוח ולהנות תוך כדי התהליך, אבל
אולי נתחיל ממחר???
עם כמויות האוכל שטחנתי הערב בבת מצווה, וכל השבוע הזה שכל הזמן התחשק לי אוכל "שווה", (שווה גם מלא נקודות), אני אוזרת אומץ, ללכת מחר לעלות על המשקל, לעמוד מול המציאות ולהתחיל (שוב) מהתחלה.
איזה מתוק רבי נחמן, שמספר לנו שאין יאוש כלל בעולם!

חופש , אוכל, חופש, אוכל

כמה אוכלים בחופש! הילדים לא מפסיקים לאכול וגם אני מוצאת את עצמי אוכלת פי כמה מהרגיל. אז אני מנצלת את שורף הקלוריות הגדול: שחיה! אין כמו שחיה טובה ומאומצת לשרוף קלוריות, לסדר את הגב, לחטב את הגוף, אני לגמרי בעד שחיה ומקווה שיחממו לנו את הבריכה בחורף שנוכל להמשיך לשחות! אני מחשיבה את השחיה כפעילות גופנית מאומצת, וככה זוכה במלאי של נקודות. ( אבל אני באמתשוחה מאומץ חתירה וגב וחזה במרץ ואפילו פרפר לפעמים). בינתיים השחיה הוכיחה ת עצמה כמרפא ממש לכל האכילות הייתרות של החופש. מעניין איך יהיה השבוע; נחכה ונראה

השמנה חוזרת.

מי זו השמנה הזו בתוכי שאוכלת שוקולד גם אם הוא לא הכי טעים? מי זו הרזה הזו שחיה בתוך הגוף שלי וכולם מחמיאים לה: כמה רזית, ורק היא מרגישה שמנה?
כשהתחלתי את שומרי משקל לא העליתי בדעתי שאסבול ממשבר זהות, שאתחיל לשמוע קולות שונים בראשי, שלא אזהה את גופי. 
בסך הכל לא הייתי שמנה בעיני, רק קצת מעל המשקל המומלץ,  אבל השינויים החיצוניים והפנימיים מעוררים שינויים נוספים. אני פשוט משתנה, גם עם ירידות במצברוח ועליות במשקל. האתגר שהיה פשוט למדי כל עוד עבדתי בעיקר בבית, הפך להיות מאתגר ממש החודש,כשאני מנהלת קייטנה במשרה מלאה, ולוקחת טיתי הביתה סיר מלא שוקולד מומס שנשאר מהסדנא. לא כולו בתוכי, ברוך ה' אבל בהחלט כמות כזו שחיסלה לי את כל מאגר הפחמימות להיום.
ולהתעמל קשה הרבה יותר עכשיו כי כל המערכת השתנתה לי.
שינוי הוא מבורך ובטוח אצמח מזה. אבל קל, זה לא!
אז מה אני עושה? חוזרת להרגלים הטובים שלי: מגש ירקות, פירות,  בעיקר אבטיח. ומבטיחה לעצמי להיערך יותר טוב מחר. אמן כן יהי רצון.

המטרה והדרך.

אנחנו חיים בעידן ששם דגש על השגת מטרות. נכון, מטרה זה חשוב, אבל הדרך לא פחות חשובה בעיני. יותר מזה, אינני מעונינת לדעת את משקל המטרה שלי עד שאגיע אליו. ככה אני יכולה להמקד. בתהליך בלי הלחץ הנלווה של "יש לי עוד כך וכך להגיע למטרה". שמתי לב שחברותי לקבוצה נעצרות דווקא קג' או שניים מ" משקל כבוד" ומתקשות מאוד להגיע אליו.

אני קוראת עכשיו את הספר 'לא רציונלי ולא נורא' של פרופ' דן אריאלי,יש שם הסבר מאוד מובן, שתוספת הלחץ להצלחה, פוגמת בביצוע. מקווה שנצליח לא לדעת את משקל הכבוד שלי עד שאגיע אליו. שלכם יעל במשקל 78.5 משהו שמזמן לא הייתי.